מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח ומהווה את הגורם השכיח ביותר להתפתחות דמנציה בגיל המבוגר. במחלה זו מצטבר ברקמת המוח חלבון בשם עמילואיד בטא. שקיעת עמילואיד בטא וסבכים של חלבון טאו במוח ותהליכים נוספים תורמים לפגיעה בתפקוד תאי העצב ובסופו של דבר למוות של תאי העצב ולפגיעה בתפקודי המוח. 

שינויים אלה מתחילים שנים רבות לפני הופעת הסימפטומים ועלולים שלא להיות ניכרים במשך שנים. ככל שהתהליך הביולוגי שבבסיס מחלת אלצהיימר מתקדם, תפקודי החשיבה השונים – זיכרון, שפה, ריכוז ועוד מתחילים להיפגע ובהמשך עם התדרדרות תפקודי החשיבה נפגע גם התפקוד היום-יומי. 

למרות שאין טיפול המאפשר ריפוי, הוכחה יעילות שתי תרופות המאטות את קצב ההתקדמות של המחלה בכ-30%. הטיפול יכול להתאים רק בשלבים המוקדמים של המחלה ולאחר אבחון מבוסס סמנים ביולוגיים (ביומרקרים) של מחלת אלצהיימר.

הטיפול התרופתי פורץ הדרך נכלל בביטוח הבריאות הציבורי האמריקאי (Medicare) וצפוי להיכנס לסל הבריאות במדינות נוספות. עד הכנסת הטיפול לסל הבריאות הציבורי בישראל, ניתן לקבל את הטיפול בחולים מתאימים באופן פרטי בבתי-חולים ציבוריים.

לכן, אבחון מבוסס סמנים ביולוגיים (ביומרקרים) של הימצאות מחלת האלצהיימר בשלב מוקדם של המחלה, עשויי לסייע  בתהליך בחינת התאמה לקבלת הטיפול התרופתי בשלב בו הוא עדיין עשויי להיות אפקטיבי.